אחת החוויות הנפוצות ששמאלניות ושמאלנים מספרים היא תחושה של ייאוש עמוק מהמצב הפוליטי, גם בישראל וגם בעולם כולו. קל מאוד להבין את הייאוש הזה, אבל אני רציתי להציע נקודת מבט אחרת על המתרחש בעולם.
במקביל לעליית הפאשיזם באירופה במאה שעברה, עלה גם הסוציאליזם. וכמו מסע אחורה בזמן, אותו הדבר מתרחש בשנית. לא רק הפאשיזם עולה ברחבי העולם, עם היבחרות טראמפ והתעצמות האתנוקרטיה הקבועה של האפרטהייד הישראלי, אלא גם מתחזקת תנועת העובדים וההתנגדות לבסיס המערכתי שתומך בפשיזם: הקפיטליזם, המדינה, הפטריארכיה, הדת.
המאמר הזה יהיה ניסיון להציג את הדברים המעודדים שקרו השנה, כחלק מניסוח של סיפור אחר על ההיסטוריה של העולם, סיפור שלא כמו הסיפור הרשמי, לא מתמקד במאבקי הכוחות של השליטים, אלא במאבק לשחרור של המדוכאות.

השנה נפתחה בהתנגדות לנשיאותו של דונאלד טראמפ. עלייתו של טראמפ לשלטון גררה התנגדות עזה מקרב חלקים רחבים מאוכלוסיית העולם. מאחר וארצות הברית היא אימפריה עם שלטון נרחב בכל קצוות העולם, ההתנגדות הייתה עולמית. נערכו הפגנות והתקוממויות נרחבות במאות ערים בארצות הברית, בריטניה, צרפת, גרמניה, האיים הפליפינים, אוסטרליה וישראל. בארצות הברית נחסמו כבישים ראשיים ושובש הסדר הקפיטליסטי בהתקוממות נרחבת. לצערנו כמובן, השלטון של ארצות-הברית לא הופל, אבל התקיימה התנגדות נרחבת אליו שמעוררת תקווה.

השנה בישראל, התפרצה לעיני הציבור תנועה ארוכת שנים של ציבור הנכים, להעלאת קצבאות הנכות. במרץ החלו חסימות כבישים משמעותיות, שנמשכות עד היום. עדיין לא יודעות האם ישראל תקיים אפילו את ההעלאה העלובה שהיא מתכננת, אבל המאבק נמשך וחושף עוד ועוד את ישראל כמדינה שדואגת רק לבעלי-ההון, והמאבק גם יצליח.

את מהלך כל השנה מעטרים נצחונות מרשימים כנגד דאע"ש, כמו גירושם מעיר ה בירה שלהם,  והשנה החדשה תתחיל בסימן של הפלת הריבונות של דאע"ש כמעט בכל מקום בעולם. כל זה נעשה כמעט לגמרי בידי האוטונומיה החירותנית של רוז'אבה, שהולכת וצוברת תאוצה, בניגוד לתחזיות של נפילתה.

בחזית המזרח התיכון, בעקבות הרצח של מוחמד טאהא בידי כוחות המשטרה ב6.6, קמה תנועה שקראה לגירוש המשטרה. זה היה שחרור של טינה ארוכת שנים, שרבים מהתושבים זיהו את מקורה בטבח שהתרחש ב-1956. התנועה במהרה הצליחה, וגורשה המשטרה מכפר קאסם, בינתיים.

לא הרבה זמן לאחר מכן, ב-16 ליולי, משטרת ישראל הציבה גלאי מתכות במסגד אל-אקצה. בעקבות כך, התרחשו התקוממויות נרחבות בכל רחבי פלסטין. כתוצאה מהטרור של המשטרה הישראלית, נרצחו חמישה פלסטיניות ונפצעו אלפים. ב24 ליולי המדינה נכנעה, והסירה את גלאי המתכות. זה היה אירוע מכונן, שהוכיח שישראל היא לא המפלצת הכל יכולה שהרבה חושבים שהיא. ניתן להביס אותה ולהכניע אותה.

בתחילת החודש, הגיעו שליטי העולם אל המבורג לדון בתוכניות שלהם להמשך ניצול מעמד העובדות וכדור הארץ. קמה התנגדות נרחבת לאסיפת השליטים, ומאות אלפים ניסו למנוע את האסיפה. גרמניה הייתה במחסור חמור של שוטרים, והזקקה לסיוע מכוחות המשטרה של אוסטריה כדי להילחם בתושביה שלה ובדרישות שלהם. למרות הכל, התושבים הצליחו למנוע מהמשטרה של גרמניה ואוסטריה את השלטון בשאנצנפירטל.
האירוע מהווה הוכחה שאם מדוכאות העולם תתקוממנה במקביל בחלקים שונים של העולם, המדינות ובעלי-ההון יהיו חסרי אונים. גרמניה הייתה צריכה שוטרים אוסטרים כדי לדכא את תושביה שלה, רק בעיר אחת. אם אותו הדבר היה קורה גם בערים נוספות, וגם באוסטריה, המדינות היו נותרות חסרות אונים.

בארצות הברית, לאחר שנים שתנועה הניאו-נאצית צוברת תאוצה, היא התחילה לצאת למפגני כוח. זה הזכור ביותר לציבור הוא זה שהיה בשרלוטסוויל. ביום לפניו, מאות גברים לבנים צעדו עם לפידים וקראו "יהודים לא יחליפו אותנו" ועוד סיסמאות נאציות אחרות כמו "דם ואדמה". ביום שלאחר מכן, אלפים הגיעו לשרלוטסוויל והתקיים עימות אלים בין הנאצים לאנטי-נאצים. אחד מהמפגינים הנאצים דרס עשרים אנשים, מתוכן נרצחה הית'ר הייר ונפצעו 19. לאחר האירוע המצער בשרלוטסוויל, התנועה הניאו-נאצית בארצות-הברית ניסתה להרים את ראשה עוד מספר פעמים, אבל אלו היו אירוע שוליים אליהם הגיעו אנשים בודדים. כתוצאה מההתנגדות אל מפגני הכוח והרצח, התנועה הניאו-נאצית בארצות הברית יצאה מובסת, בינתיים.

אחת הקבוצות שמראה התנגדות לפשיסטים בארצות הברית היא הredneck revolt, קבוצה שמאלנית שמתחמשת ומתארגנת להתנגדות מיליטנית למדינה, לקפיטליזם ולפשיזם. היא הולכת וגדלה, ורק הזמן יראה מה יוליד יום.

בספטמבר, המדינה הצרפתית ניסתה גם השנה לפגוע בזכויות העובדות והעובדים ולהקל על פיטורים. כמו בניסיונות הקודמים של המדינה הצרפתית לפגוע בעובדות, גם הפעם התרחשו שביתות נרחבות, התקוממויות והפגנות בכל רחבי המדינה. גם הפעם העובדים הצליחו להכניע את המדינה ולגרום לה לבטל את קיצוצי הזכויות.

ב-6 לדצמבר נשיא ארצות הברית דונאלד טראמפ הכיר בכיבוש ירושלים והכריז עליה כעיר יהודית וכבירת ישראל. מאז ועד יום הכתיבה, נערכות הפגנות נרחבות ברחבי פלסטין והעולם. ניתן לראות את הקשר בין הניסיון של ישראל קודם בשנה להציב גלאי מתכות במסגד אל-אקצה לבין הכרזת טראמפ על ירושלים כעיר יהודית. האירועים המוקדמים יותר בשנה מראים שאם ההתנגדות נרחבת מספיק, ניתן להכניע את ישראל, ואותו הדבר נכון גם לארצות הברית.

בסופו של דבר, 2017 מעוטרת באירועים מעודדים רבים. בתקווה, 2018 תהיה מוצלחת אף-יותר.

המהפכה הולכת וקרבה.