עבודה סבירה ונעימה

I

כשסוציאליסטים טוענים שחברה, המשוחררת משררת הקפיטליסטים, תהפוך עבודה לנעימה, ותעצור כל עבודת פרך דוחה ומסוכנת, צוחקים עליהם. ובכל זאת אפילו היום אנחנו יכולים לראות את ההתקדמות המרשימה שנעשית בכיוון הזה; ובכל מקום שהתקדמות זו הושגה, מעסיקים משבחים את עצמם על החיסכון באנרגיה שהושג בכך.

ניתן לראות כי מפעל יכול להיות בנוי בצורה בריאה ונעימה כמעבדה מדעית. וברור לא פחות שיש יתרון בהפיכתו לכזה. במפעל מרווח ומאוורר היטב העבודה היא טובה יותר; קל להנהיג הרבה שיפורים קטנים, שחוסכים זמן ומשפרים את תנאי העובדות. ואם רוב הסדנאות שאנחנו מכירים הן מלוכלכות ומסוכנות, זה כי לרצון העובדים אין שום השפעה על התנהלות מקום העבודה, ומשום שבזבוז האנרגיה האנושית הכי אבסורדי היא התכונה האופיינית של ה ארגון התעשייתי הנוכחי.

אף על פי כן, מדי פעם, אנחנו כבר מוצאים, אפילו עכשיו, כמה מפעלים שמנוהלים כה היטב שזה יהיה תענוג אמיתי לעבוד בהם, אם העבודה, כמובן, לא תימשך יותר מארבע או חמש שעות ביום, ואם לכל אחד תהיה האפשרות לגוון אותה בהתאם לטעמים שלו.

ישנם מפעלים עצומים, שאני יודע עליהם בארצות-הברית, שמוקדשים למרבה הצער לקטרי מלחמה. הם מושלמים כשזה נוגע לארגון סניטרי ואינטיליגנטי. הֵם תופסים חמישים דונם אנגלי של ארץ, חמש עשרה מתוכם מקורים בזכוכית. מדרכות הלבנים חסינות האש נקיות כמו אלו בבקתת כורים, וגג הזכוכית מנוקה בקפידה על ידי חבורה של עובדים, שלא עושים דבר נוסף. במפעל זה מיוצרים מטילי פלדה במשקל של עד עשרים טון; כאשר אתה עומד במרחק שלושים מטר מן הכבשן הענקי, שלהבותיו מגיעות לטמפרטורה של יותר מאלף מעלות, אינך חש בנוכחותו מלבד כאשר מלתעותיו הגדולות נפתחות כדי לשחרר מפלצת מפלדה. את המפלצת מתמרנים שלושה או ארבעה פועלים, אשר נעים מכאן לשם, פותחים ברזים, וגורמים למנופים עצומים לנוע באמצעות לחץ של מים בצינורות.

אתה נכנס בציפייה לשמוע את הרעש מחריש אוזניים של מרקעות, ואתה מוצא כי אין מרקעות. התותחים העצומים של מאה הטון וגלי הארכובה של ספינות קיטור טרנסאטלנטיות מחושלים בלחץ הידראולי, ובמקום לעצב את הפלדה, העובד צריך רק לפתוח ברז כדי להעניק להם צורה, מה שהופך את המתכת להרבה יותר אחידה, ללא סדק או פגם, יהיה אשר יהיה עובייה.

אנו מצפים לשריקות מהגיהנום, ואנו מוצאים מכונות שחותכות בלוקים של פלדה באורך של שלושה מטרים ללא רעש רב יותר מהנדרש כדי לחתוך גבינה. וכאשר הבענו את התפעלותנו למהנדס שערך לנו סיור, הוא ענה —

"זו רק שאלה של כלכלה! המכונה הזאת, המשטחת פלדה, נמצאת בשימוש במשך ארבעים ושתיים שנה. היא לא הייתה שורדת עשר שנים אם החלקים המרכיבים אותה, היו מורכבים בצורה גרועה, חסרים כוח מלכד, היו רעועים וחורקים בכל תנועה של הפלדה! "

"וכבשני ההדף, זה יהיה בזבוז לתת לחום לברוח במקום לנצל אותו. למה לצלות את העובדות, כאשר החום שאובד על ידי קרינה מייצג טונות של פחם?"

"המרקעות שגרמו לבניינים לרעוד במרחק של חמישה מילין היו גם בזבוז, עדיף לחשל בלחץ מאשר בכוח מחץ, וזה עולה פחות – יש פחות הפסד".

"בבית חרושת, האור, הניקיון, המרחב המוקצה לכל ספסל, היא רק שאלה פשוטה של כלכלה. העבודה נעשית טוב יותר כאשר אתה יכול לראות ויש לך מרחב תמרון".

"זה נכון,"; הוא אמר, "היינו מאוד צפופים לפני שהגענו לכאן, האדמה כל כך יקרה בסביבת עיירות גדולות – בעלי האדמות כה רודפי בצע!"

זה כך אפילו במכרות. אנחנו מקבלים את הרושם לגבי מכרות כיום כמו מתיאורים של זולא (Zola's  ) ומדיווחי עיתונים. אבל המכרה העתידני יהיה מאוורר היטב, עם ויסות טמפרטורה קל להסדרה כמו בספרייה; לא ייגזר על סוסים למות מתחת לאדמה: שינוע תת קרקעי יבוצע באמצעות כבל אוטומטי נע בפי הבור. המאווררים יעבדו תמיד, ולעולם לא יהיו פיצוצים. זה לא חלום. מכרה כזה כבר נראה באנגליה; ירדנו במורדו. הנה שוב ארגון זה הוא רק שאלה של הכלכלה. המכרה שעליו אנו מדברים, על אף עומקו העצום (466 יארד), הוא בעל תפוקה של אלף טון פחם ביום, עם מאתיים כורים בלבד – 5 טון ליום לכל עובד, בעוד שהממוצע של אלפיים הבורות באנגליה הוא בקושי שלוש מאות טון בשנה לאדם.

במידת הצורך, נוכל להרבות בדוגמאות המוכיחות כי חלומו של  פורייה ביחס לארגון החומרי אינו אוטופיה.

השאלה הזאת נדונה לעתים כה תכופות בעיתונים הסוציאליסטיים שדעת הקהל אולי הפכה מלומדת יותר. מפעל, סדנה, ומכרה יכולים להיות בריאים ומפוארים כמו המעבדות הטובות ביותר באוניברסיטאות המודרניות, וככל שהארגון טוב יותר כך עבודתו של האדם תיצור יותר תפוקה.

אם כן, האם אנו יכולים להטיל ספק שהעבודה תהפוך לתענוג ולרגיעה בחברה של שווים, שבה "ידיים" לא ייאלצו למכור את עצמן לעמל, ולקבל עבודה בכל תנאי? משימות מעוררות שאט נפש ייעלמו, מפני שברור כי תנאים לא בריאים אלה מזיקים לחברה ככלל. עבדים יכולים להיכנע להם, אבל אנשים חופשיים ייצרו תנאים חדשים, ועבודתם תהיה נעימה ופרודוקטיבית יותר עשרות מונים. היוצא מן הכלל של היום יהיה הכלל של מחר.

כך גם לגבי עבודות הבית, שהחברה כיום מטילה על כתפיהן של אותן עובדות הפרך של האנושות – הנשים.


II
חברה שתיווצר מחדש על ידי המהפכה תגרום לעבדות הביתית להיעלם – הצורה האחרונה הזו של עבדות, אולי העיקשת ביותר, מכיוון שהיא גם העתיקה ביותר. רק שזה לא יקרה בדרך שבה חלמו על כך הפלנסטרים(Phalansterians) (אלו שרצו קהילות בהן העובדים בעבודות הקשות יקבלו שכר רב יותר), ולא בדרך שבה דמיינו לעתים קרובות קומוניסטים סמכותנים.

הפלנסטריות הן דוחות למיליוני בני אדם. האדם המאופק ביותר בהחלט מרגיש צורך לפגוש את חבריו לעבודה משותפת, אשר הופכת להיות אטרקטיבית יותר ככל שהוא מרגיש את עצמו חלק בתוך שלם עצום. אבל לא כך בנוגע לשעות הפנאי, השמורות למנוחה ואינטימיות. הפלנסטריה(phalanstery) והמשפחה אינן לוקחות זאת בחשבון, או שהן מנסות לספק את הצורך הזה על ידי התקבצויות מלאכותיות.

הפלנסטריה, שהיא למעשה מלון ענקי, יכולה להיות לשביעות רצונם אנשים מסוימים, ואפילו לשביעות רצונם של כולם בתקופה מסוימת בחייהם, אבל הרוב הגדול מעדיף את חיי המשפחה (חיי המשפחה העתידניים,אם לא מובן). הם מעדיפים דירות מבודדות, נורמנים ואנגלו-סקסים אפילו מרחיקים לכת ומעדיפים בתים של שישה עד שמונה חדרים, שבהם המשפחה, או התקבצות של חברים, יכולים לחיות בנפרד. לפעמים הפלנסטריה היא כורח, אבל זה יהיה נתעב, היכן שהיא תהיה התקנה הכללית. בידוד, עם הזמן המושקע בחברה לסירוגין, הוא הרצון הנורמלי של הטבע האנושי. זו הסיבה שאחד העינויים הגדולים ביותר בכלא הוא חוסר האפשרות לבידוד, בדיוק כפי שמאסר בבידוד הוא עינוי כאשר אין החלפה לסירוגין עם שעות של חיי חברה.

באשר לשיקולים הכלכליים, שלעתים נוטים לטובת פלנסטריות, אלו שייכים לבעל מלאכה פשוט. הכלכלה החשובה ביותר, הכלכלה הסבירה היחידה, היא להפוך את החיים לנעימים לכל, משום שהאדם המסופק מחייו מפיק לאין ערוך יותר מהאדם המקלל את סביבתו.1

סוציאליסטים אחרים דוחים את הפלאנסטריה. אבל כששואלים אותם איך אפשר לארגן עבודה ביתית, הם עונים: "כל אחד יכול לעשות את 'העבודה שלו'. אשתי מנהלת את הבית; נשות הבורגנות ינהגו באותו אופן ". ואם הדובר הוא בורגני שמשחק בסוציאליזם, הוא יוסיף בחיוך אדיב לאשתו: "האם זה לא נכון, יקירתי, שתסתדרי בלי משרתת בחברה סוציאליסטית? היית עובדת כמו אשתו של החבר הטוב שלנו פול או אשתו של ג'ון הנגר? "

משרתת או אישה, אדם תמיד מניח שעל נשים לעשות את העבודה בבית.

אבל גם האישה סוף סוף תובעת את חלקה – בשחרור של האנושות. היא כבר לא רוצה להיות בהמת הנטל של הבית. היא מחשיבה את גידול ילדיה שנים רבות מחייה כעבודה מספיקה. היא כבר לא רוצה להיות הטבחית, המוכרת, והמנקה של הבית! וכן, בשל נשים אמריקניות הנאבקות להשגת הדרישות שלהן, יש תלונה כללית על המחסור של נשים אשר ימחלו על כבודן לעבודות ביתיות בארצות הברית. הגברת שלי מעדיפה אמנות, פוליטיקה, ספרות או שולחנות משחק; באשר לבנות-העובדות, הן מעטות, אלה שהסכימו להיכנע לעבדות הסינר, ומשרתות מצויות רק בקושי בארצות-הברית. כתוצאה מכך, הפתרון, פשוט מאוד, והחיים עצמם מצביעים עליו. מכונות המשתלטות על שלושה רבעים מדאגות משק הבית.


אתה צובע את המגפיים שלך, ואתה יודע כמה מגוחכת העבודה הזו. מה יכול להיות טיפשי יותר מאשר לשפשף את המגף עשרים או שלושים פעמים עם מברשת? כעשירית מהאוכלוסייה האירופית מוכרחה למכור את עצמה תמורת מקלט עלוב ומזון לא מספיק, ואשה חייבת לראות את עצמה כעבד, כדי שמיליוני בני מינה יעשו את הפעולה הזו בכל בוקר.

באשר לשטיפה! היכן נוכל למצוא עקרת בית שאין לה אימה מעבודה ארוכה ומלוכלכת זו, שנעשית בדרך כלל ביד, אך ורק משום שהעסקת שפחת הבית אינה באה בחשבון.

באמריקה הן מסתדרות טוב יותר. יש כבר מספר ערים שבהן מים חמים מובלים לבתים כפי שמים קרים מובלים באירופה. בתנאים אלה הבעיה הייתה פשוטה, ואישה – גברת. קוקרן – פתרה אותה. המכונה שלה שוטפת תריסר צלחות או כלים, מנגבת אותם ומייבשת אותם, תוך פחות משלוש דקות. מפעל באילינוי מייצר את המכונות הללו ומוכר אותן במחיר הסביר לכיס מעמד הביניים הממוצע. ולמה לא צריכים משקי הבית הקטנים לשלוח את כלי החרס שלהם לצחצוח בדיוק כמו את הנעליים שלהם? סביר להניח כי שתי פונקציות, צחצוח ושטיפה, יבוצעו באותו המקום.

לנקות, לשפשף את העור מעל הידיים שלך בזמן כיבוס וסחיטת לבנים; שטיפת רצפות, וטאטוא שטיחים, ובכך העלאת ענני אבק, שאחר כך נתקלו בקשיים רבים להתפנות מן המקומות שבהם הם התיישבו, כל העבודה הזאת עדיין נעשתה משום שהאישה נשארת עבד, אבל זה נוטה להיעלם ככל שזה יכול להיעשות טוב יותר לאין ערוך על ידי מיכון. מכונות מכל הסוגים יוכנסו למשקי בית, ותפוצת כוח המנוע בבתים פרטיים תאפשר לאנשים לעבוד ללא מאמץ שרירים.

מכונות כאלה עולה מעט לייצר. אם אנחנו עדיין משלמים הרבה עבורם, זה בגלל שאינן בשימוש כללי, ובמיוחד בגלל מס מופקע שמוטל על כל מכונה על ידי האדונים שרוצים לחיות בסגנון מפואר, אשר ספסרו את הקרקע, חומר גלם, ייצור, מכירה, פטנטים, וחובות.

אבל שחרור מן העמל הביתי לא יבוא על ידי מכונות קטנות בלבד. משקי הבית מתעוררים ממצב הבידוד הנוכחי שלהם; הם מתחילים להתקשר עם משקי הבית האחרים לעשיה משותפת של מה שהם עשו בנפרד.

למעשה, בעתיד לא תהיה לנו מכונת צחצוח, מכונה לשטיפת צלחות, שלישית לכיבוס לבנים, וכן הלאה, בכל בית. לעתיד, להיפך, שייך מנגנון חימום משותף ששולח חום לתוך כל חדר של מחוז שלם וחוסך את הצתות האש. זה קיים כבר בכמה ערים אמריקאיות. תנור מרכזי גדול מספק לכל הבתים ולכל החדרים מים חמים, אשר זורמים במעגליות בצינורות; כדי לווסת את הטמפרטורה את צריכה רק להפעיל ברז. ואם תחפוץ באש בוערת בחדר מסוים אתה יכול להדליק את הגז המסופק במיוחד למטרות חימום ממאגר מרכזי. כל העבודה העצומה של ניקוי ארובות ואחזקת האש שבוערת באח – ואישה יודעת כמה כוחות נדרשים לכך – נעלמת.

נרות, מנורות ואפילו גז – זמנם עבר. יש ערים שלמות שבהן מספיק ללחוץ על כפתור בכדי שיופץ אור, ואכן, זה עניין פשוט של כלכלה וידע כדי לתת לעצמך את המותרות של אור חשמלי. ולבסוף, גם באמריקה, הם מדברים על הקמת חברות למען הכחדה כמעט מוחלטת של עבודות הבית. יהיה צורך רק ליצור מחלקה לכל בניין דירות. עגלה תגיע לכל דלת ותיקח את המגפיים להשחרה, את כלי האוכל לשטיפה, את המצעים לכביסה, את הדברים הקטנים שיש לתקן (אם כדאי לתקנם), את השטיחים להברשה, ולמחרת בבוקר היא תחזיר את הדברים שהופקדו לה נקיים כולם. כמה שעות לאחר מכן הקפה החם וארוחת הבוקר העשויה בקפידה יופיעו על השולחן שלך. עובדה היא שבין השעה שתיים-עשרה לשתיים יש יותר מעשרים מיליון אמריקנים, ולא פחות במספר, אנגלים, שאוכלים בשר צלוי או בשר כבש, חזיר מבושל, תפוחי אדמה וירקות מתובלים. לכל הפחות, מוצתים שמונה מיליון מקורות אש בוערת במהלך שעתיים או שלוש כדי לצלות את הבשר הזה ולבשל את הירקות האלה; שמונה מיליון נשים מבלות את זמנן כדי להכין ארוחה זו, שכוללת אולי עשר מנות שונות לכל היותר.

"חמישים מקורות אש בוערים," כתבה אישה אמריקנית לפני כמה ימים ,"היכן שאחת תספיק!". סעדו בבית, ליד השולחן שלכם, עם ילדיכם, אם תרצו; אבל חישבו לעצמכם, למה שחמישים הנשים האלו יבזבזו את כל הבוקר כדי להכין כמה כוסות קפה וארוחה פשוטה! למה חמישים מקורות אש, כאשר שני אנשים ואש אחת יספיקו כדי לבשל את כל חלקי הבשר האלה ואת כל הירקות האלה? בחר את בשר הבקר או הכבש שאתה רוצה שיצלה בשבילך אם אתה בררן. תבל את הירקות לטעמך אם את מעדיפה רוטב מסוים! אבל השתמש במטבח יחיד עם אש אחת, וארגן את זה יפה ככל שאתה מסוגל.

מדוע עבודתה של אישה מעולם לא הובאה לדין וחשבון? מדוע בכל משפחה האם ושלושה או ארבעה משרתים המחויבים לבלות זמן רב כל כך במה שנוגע לבישול? כי מי שרוצה לשחרר את האנושות לא כלל נשים בחלום שלהם על שחרור, ומחשיב את זה מתחת לכבוד הגברי העליון שלו לחשוב על "הסדרי המטבח האלה," אשר נפלו על כתפיה של עובדת הפרך – האישה.

שחרור האישה אינו רק פתיחת שערי האוניברסיטה, בתי המשפט, או הפרלמנטים עבורה, משום שהאישה "המשוחררת" תמיד תשליך את העמל הביתי לאשה אחרת. לשחרר את האישה זה לשחרר אותה מהיגיעה האכזרית של המטבח וחדר הכביסה; זה אירגון משק הבית שלך בצורה כזאת שתאפשר לה לגדל את ילדיה, אם ברצונה, תוך שמירה על פנאי מספק כדי לקחת חלק בחיים החברתיים.

זה יקרה. כפי שאמרנו, הדברים כבר משתפרים. אנו צריכים רק להבין במלוא המובן כי מהפכה, בשילוב עם המילים היפות חירות, שוויון, סולידריות, לא תהיה מהפכה אם היא תשמר את העבדות הביתית. מחצית האנושות נתונה לעבדות הבית תמשיך להתקומם כנגד החצי השני.